תחושת תקיעות היא אחת החוויות הפנימיות המתסכלות ביותר,
לא מדובר בחוסר תפקוד או במשבר ובדרך כלל גם לא בכאב חד וברור. החיים מתקיימים, אנחנו עובדים ומנהלים שגרה שהיא די בסדר, אבל מבפנים יש תחושה מתמשכת של עצירה, כאילו משהו לא זז ולא מתפתח.
זה יכול להתפרש כעצלנות או חוסר מוטיבציה, כקושי להחליט או שחסר לנו אומץ לעשות צעדים מסוימים,
אבל ברוב המקרים זו איננה הסיבה.
תחושת תקיעות מתמשכת היא חוויה רגשית עמוקה, שמבקשת הקשבה אחרת.
תקיעות לא נובעת מהיעדר עשייה
רובנו חושבים שתקיעות נובעת מחוסר עשייה אבל בפועל, אצל אנשים מתפקדים, חושבים ומודעים המצב הפוך !
התקיעות נוצרת מתוך החזקה רגשית מתמדת, ניסיון להיות בשליטה, מאמץ פנימי להיות מוגנים ודריכות רגשית קבועה.
כשהמערכת הפנימית שלנו עסוקה בלשמור על יציבות, היא מפחיתה תנועה.. וזה ממש לא כי אין רצון להתקדם – אלא כי אין מספיק תחושת ביטחון פנימית לאפשר שינוי.
האם יש קשר לחוויות מהילדות ?
במקרים רבים תחושת תקיעות מתמשכת קשורה לחוויות רגשיות מהילדות שבהן לא היה מספיק מקום לביטוי, לרגש, להתנסות וגיבוש האני הפנימי בצורה חופשית.
בבתים בהן אווירת היציבות נבנתה בעיקר דרך תפקידי אחריות ושליטה המערכת הרגשית למדה ש”להחזיק” חשוב יותר מ”להרגיש” וששקט ונינוחות מושגים דרך התאמה שלנו למצב ולא דרך רצון ותנועה פנימית. לרוב בבגרות, הדפוס הזה ימשיך לפעול גם כשהנסיבות כבר יהיו אחרות ומאחר ומקורן בילדות ובאמונות ששוכנות בתת המודע יהיה לנו לא פשוט לשחרר ולשנות.
התקיעות לא נפתרת דרך מנגנוני חשיבה
אנשים חכמים ומודעים מנסים לפתור תקיעות דרך הבנה.
הם מנתחים את המצב, מחשבים מסלול מחדש, משנים ומתכננים איך כדאי לפעול, מתייעצים ואף מקבלים החלטות חשובות,
אבל תקיעות רגשית לא נפתרת דרך הראש !
למה? כי המקור שלה אינו נמצא בחוסר הבנה – אלא בעומס רגשי שלא קיבל עיבוד.
כשהרגש מוחזק זמן רב מדי בלי תנועה הרצון נחלש ואפילו מתכהה, עד כדי כך שלעיתים לא ברור לנו מהו..
המרץ והאנרגיה והמוטיבציה לא יציבים והבחירה בפעולות החדשות הופכת למשימה כבדה ולא פשוטה,
וזה לא בגלל שאין לנו חכמה או אפשרויות פעולה – אלא כי אין יציבות פנימית שנדרשת לנו כדי להחזיק את הבחירה החדשה ולהביא אותה למימוש במציאות.
אז איך יוצאים מתקיעות מתמשכת ?
יציאה מתקיעות היא לרוב לא תנועה של פריצה קדימה, היא תהליך פנימי והדרגתי.
בתהליך רגשי עמוק:
-
לומדים לזהות מה מוחזק מבפנים
-
יוצרים מקום בטוח לרגש שהודחק או לא קיבל ביטוי זמן רב
-
מפחיתים את הדריכות הפנימית
-
בונים יציבות בזהות האני, כזו שלא תלויה רק בשליטה ובאחיזה במה שמוכר
אז קורה דבר מדהים, התנועה חוזרת באופן טבעי . הרצונות מתבררים ועולים על פני השטח, ואנחנו מתחילים בדרך טבעית לייצר בחירות חדשות.
זה מפסיק להרגיש מאמץ שבו אנחנו מכריחים את עצמנו אלא מלווה בתחושת משמעות וחיות וחיבור אמיתי לרצונות שלנו.
אם אתם מוצאים את עצמכם מרגישים כבר תקופה ארוכה שאתם לא מתקדמים,
קשה לכם לעשות תנועה ולהגשים את הרצונות שלכם,
חשוב לי שתזכרו,
תקיעות היא לא כישלון. אפילו שזה מרגיש ככה.
תחושת התקיעות הזו היא לא סימן שמשהו לא בסדר אצלך, אלא, זו חוויה רגשית שנוצרה מתוך ניסיון עמוק לשמור על יציבות. זהו מנגנון בנפש שמגן עליכם.
הדרך לצאת מהתקיעות היא הקשבה פנימית, ריכוך ההחזקה וההתנגדות והבנה שהמערכת הפנימית שלך מבקשת שינוי עמוק יותר. שינוי שהוא לא חיצוני, אלא רגשי ועמוק שיבנה ביטחון פנימי ויאפשר תנועה.